"שינית לי את החיים"

בתחילת דרכי כמנחה ב-NLP ובדמיון מודרך הגיעה אליי פ' – אישה מבוגרת, כבר סבתא. אישה שעברה הרבה בחיים, עשתה רבות והגיעה להישגים. הבעיה שהטרידה אותה ושאותה היא רצתה לפתור בטיפול הייתה החרדה הגדולה והמכבידה שהיא חשה כלפי בתה, שעדיין רווקה.

פ' דיברה – ואני הרגשתי מוצפת. היה לי קשה להתרכז בדבריה. ניסיתי להבין למה זה קורה? הבנתי שזה מזכיר לי את הקשר הסבוך שהיה לי עצמי עם אמי בשנות הרווקות שלי. הדאגה החונקת, התחושה של פלישה לפרטיות, חוסר היכולת להבחין איפה אחת מסתיימת והשנייה מתחילה....

חששתי שזה יפריע לי בהנחיה. אבל אז החלטתי לקחת נשימה עמוקה, להתחבר שוב לעצמי ופשוט לחזור back to basics.

העברתי לה את סדרת תהליכי ה-NLP הקלאסיים, בשילוב הדמיות שהותאמו במיוחד בשבילה. פ' צללה לעבר הרחוק, לילדותה המוקדמת, זכרונות כואבים צפו – אך הרגשות שהיו מחברים אליהם עברו שינוי. מה שפעם, בעבר, גרם לה להגיב בצורה מסוימת, לא מודעת, הפך לשרשרת תגובות מודעת ונשלטת.

מפגישה לפגישה עלו תובנות חדשות. מפגישה לפגישה היחסים שלה עם בתה קיבלו תפנית. היא הצליחה להיות שם בשבילה עם הרבה יותר הכלה ותמיכה שקטה, הרבה יותר ביטחון – ביטחון בדרכה כאמא ואפשרות לבטוח בבתה ובדרך שבחרה לעצמה.

בסופו של דבר אחרי עשר פגישות בלבד הגיעה פ' למסקנה שהיא השיגה את מטרתה, ונפרדנו בחיבוק. כעבור כמה חודשים פגשתי אותה שוב.

“הקשר שלי עם הבת שלי הוא לא יאומן עכשיו", סיפרה לי, "שינית לי את החיים”.

(פ' היא אמיתית. הצילום, לעומת זאת, הוא להמחשה בלבד...)