החדר האינטימי שלי
- IMAGINE by Gila
- 23 באוק׳ 2018
- זמן קריאה 2 דקות
לקראת סיום הלימודים הבנתי שאני ממש רוצה לפתוח קליניקה משלי – ואיפה אם לא בביתי-מבצרי.
התחלתי לחשוב על אפשרויות כמו לסגור חלל כלשהו בבית או להשתמש בחדר של הבת שלי (פחחח....) ואז חברה טובה שאלה: אבל מה עם הממ"ד?
וואלה, מה איתו באמת....
מאז שאנחנו כאן הממ"ד משמש אותנו כמחסן. חדר דחוס וחשוך, חלון הברזל שלו תמיד סגור, ותכל'ס תקענו שם כל דבר שלא רצינו להתמודד איתו. אפשר היה למצוא שם למשל כל מיני שקעים ותקעים מוזרים מימי טלפון החוגה, מתנות מכוערות שאי אפשר אפילו להעביר הלאה, סט שלם של תנ"ך קאסוטו מהודר (מישהו מעוניין, אגב?), תיקיות קרטון עם כל ציורי הילדות והגן של בנזוגי (אל תשאלו, חמותי אגרנית אפילו יותר ממני...), ארגז עם טורבו חלופי לסיטרואן ברלינגו, פחים של שאריות צבע מתייבש ומברשות שהתקשו, צ'ימידן עתיק מימי המילואים הרחוקים, מזוודות, מנורות, כיסאות, שטיחים, חומרי יצירה, ציוד קמפינג וכמובן כמה זוגות אופניים וכל כלי העבודה שאפשר לדמיין.
פינוי של החדר הזה נראה לי כמו משהו לחלוטין בלתי אפשרי.
ובכל זאת עשינו זאת. זה לקח כמה חודשים של לזרוק ולהשליך, לחלק ולמסור, להחליט מה שומרים וכמה. גילינו שרוב הדברים שמילאו את החדר היו לגמרי מיותרים וסתם תפסו מקום. גילינו שלזרוק לפח או להעביר הלאה זה מתכון בדוק לשיפור המצברוח. ובעיקר, גילינו שכאשר פותחים את חלון הברזל ואת התריסים, ואור השמש זורם פנימה, זה חדר ממש נעים ומזמין.
כל התהליך גרם לי לחשוב על התת מודע שלנו, ה"מחסן" הזה שאוגר ומתייק כל חוויה ואירוע בחיינו, אפילו עוד מלפני הלידה. פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים ופועלים בצורה שלא הולמת את הסיטואציה שבה אנחנו נתונים ולא מבינים מדוע. אלה דפוסים שנוצקו אי-אז בילדות המוקדמת, נמצאים שם, בתת מודע, ומנהלים אותנו.
ב-NLP משתמשים בתהליכים מובנים כדי להגיע אל הדפוסים הקדומים הללו ולשנות אותם. מה שפעם "הפעיל" אותנו - עורר כעס, פחד או עצב לא מוסבר – מקבל תבנית חדשה, מודעת, שמתאימה לנו יותר.
מתברר שאפשר להיכנס לנבכי התת מודע, לעשות שם סדר, להכניס אור ואוויר – ולצאת ברווח נפשי גדול.
ממש כמו עם המחסן.
להתראות, גילה
תגובות